איך יוצאים מן הפלונטר? מי יחתוך את קשר גורדי?

באחד מן העיתונים נכתב על מיתוס מתוך המיתולוגיה היוונית, כאשר הכתב ביקש להמחיש, כי במצב שנוצר, אנחנו זקוקים לפתרון לפלונטר הפוליטי, אנחנו צריכים מישהו שיתיר את קֶשֶר גּוֹרְדִי. איזה קשר?

מדברים על היגיינה, דורשים היגיינה אישית, מבקשים שנשמור על היגיינת הידיים

כמו מילים אחרות ומושגים, גם המילה "היגיינה", מקורה מן המיתולוגיה היוונית; היגיאה בשמה היווני או סאלוס בשמה הלטיני. בתולדות האמנות יש לא מעט יצירות, בהן אנו רואים אותה, איך נזהה אותה? ומדוע נראה לידה גם את הנחש?

"עוד נשוב, ניפגש, נחזור כפרחים אדומים" חיים גורי

הקישור בין חללים במלחמה לבין פרחים, הוא רעיון, שנשאב מרעיונות דומים בתרבות המערבית של אירופה. הפרח "דם המכבים" – הסמל של יום הזיכרון, למה? למה הפרח היפה הזה מקבל שם כל כך נורא? מה הקשר בין הפרח ליום זה? היכן הכל מתחיל?

אלי נהר ונימפות, ביצירותיו של ניקולא פוסן "אפולו ודפנה"

המיתוס של אובידיוס "דפנה" הוא פרטי ומורלי, אולם כאשר אנו מביטים בשתי יצירותיו של פוסן המתארות אותו, נראה כי האמן מזמין את הצופה להרהר במשמעות עמוקה יותר. אין כאן תיאור של הטקסט, אלא תיאור אלגורי לדילמה אנושית באופן כללי, מה שמדגיש את חידושו של האמן ואת האופן בו הוא מבטא את רוח התקופה.

דימויו של אפולו באימפרזה של משפחת ברבריני

במאות ה-16 וה-17, איטליה רחוקה מאיחוד פוליטי ועצמאות, אולם כבר היה לה קאנון ספרותי בשל והתקיים כבר ויכוח על השפה המקומית. היו כמה יצירות אמנותיות וספרותיות, אחת מהן הייתה האימפרזה ונראה כי היא התפתחה מן התרבות, כדי לשמש סמל אישי של האצולה, המבטא את השאיפות, המעשים והמעלות הטובות שלהם.

דימויה של דיאנה במנזר סן פאולו בפארמה

בתקופת הרנסנס הייתה שאיפה להחיות את העולם הקלאסי גם באמצעות הדמויות והסיפורים המיתולוגיים, אולם, אין זה חיקוי בלבד של התרבות הפגנית, אלא שילוב של המורשת הקלאסית עם המורשת הנוצרית. השכבה המשכילה הורגלה לאתר ולהבחין במובנים השונים של יצירות האמנות ונראה כי גם במנזר זה ישנן כמה שכבות ועל הצופה לנסות ולהבין את פשרן.

בין מציאות לדמיון

המיתולוגיה היוונית מרתקת עד היום ומשפיעה על כל תחומי חיינו, היא עשירה במעשים ובסיפורי האלים ושני הספרים המוכרים ביותר הם האיליאדה והאודיסאה של הומרוס. הרומאים היו אספנים והם הטמיעו בפולחן שלהם אלים מעמים שונים, אולם את המיתולוגיה היוונית הם מאמצים כמות שהיא, הם מרחיבים ומעשירים סיפורים ומשנים כמעט את כל שמות האלים: זאוס בשמו היווני הוא יופיטר בשמו הרומי ואפרודיטה היא ונוס.