דימויי אנשי דת בתיאור הגיהינום בקפלה ארנה
ציורי הקיר של ג'וטו היו מפורסמים כמעט מן הרגע שהם צוירו, שמו הגיע למרחוק והוא זכה להערכה וכבוד. הוא יצר סגנון אישי בו צייר בני אדם חיים ותרומתו הראשונה הייתה בהדגשה של החשיבות להתבונן בעולם כדי להבינו. הצגתו של יום הדין האחרון כלפי החוץ הופכת אותו לחלק מן החוויה היומיומית, יום הדין כחלק מהיומיום.
ג'ורג' הקדוש ועיצוב תיאורו באמנות הרומנסקית
תקופת ימי הביניים התאפיינה, בין היתר, גם בעיסוק שבין הנורמטיבי לחריג, בין הטוב ובין הרע. המתח בין דמות בן האנוש, כדמות נורמטיבית, לבין הדמות החריגה הלא אנושית, הוצג באמצעים ובדרכים שונות. אחת מן הדרכים לביטוי חריג זה, הייתה החיבור בין הדימוי האנושי והדימוי של הלא אנושי. אחד מאותם חיבורים הוא של דמותו של הרוכב – הלוחם האנושי והדרקון, הייצור המפלצתי והלא אנושי.
שרידי הקדושים באל אסקוריאל – האם זה חדר פלאות?
האוספים של בתי המלוכה במאה ה-16 וה-17 היו אמורים לשקף, בין השאר, את מכלול מעשה הבריאה האלוהי; החפצים נבחרו כדוגמאות ייצוגיות של התופעות המוזרות והנדירות של הטבע ושל כושרו היצירתי של האדם. במאה ה-16 פותחה שיטה מסודרת לקטלוג ולתצוגה של חפצים על פי קבוצות, שהפכה עם הזמן לנורמה ועל פיה נהגו אספנים בתקופת הרנסנס.
דימויה של דיאנה במנזר סן פאולו בפארמה
בתקופת הרנסנס הייתה שאיפה להחיות את העולם הקלאסי גם באמצעות הדמויות והסיפורים המיתולוגיים, אולם, אין זה חיקוי בלבד של התרבות הפגנית, אלא שילוב של המורשת הקלאסית עם המורשת הנוצרית. השכבה המשכילה הורגלה לאתר ולהבחין במובנים השונים של יצירות האמנות ונראה כי גם במנזר זה ישנן כמה שכבות ועל הצופה לנסות ולהבין את פשרן.
הערים, פדובה וונציה, כמרכזים קדושים
הפולחן של השרידים הקדושים הוא מרכיב חשוב באמונה הנוצרית. הקדוש מתווך בין האלוהים לאדם המאמין; הוא מסנגר על האדם, הנזקק למערכת של מתווכים בדמותם של הקדושים. שתי ערים חשובות, בהן התקיימו פולחנים, במקומות בהם נמצאו שרידים קדושים, הן פדובה וונציה. המאמר יעסוק, בדרך בה התפתחו ערים אילו כמרכזים קדושים, בימי הביניים והרנסנס.
כיצד מוצגת דמותו של סטפנוס באמנות בהשוואה לכתוב
ההיסטוריה הנוצרית הקדושה ובמרכזה ישו, מריה והקדושים, מהווה יסוד מרכזי של התרבות והאמנות המערבית. אין ספור יצירות אמנות הוקדשו לתיאור רגעי המפתח בחייהם של אלה ובחיבורי זה אתמקד בדרך בה בחרו אמנים שונים לתאר את דמותו של סטפנוס הקדוש, בהשוואה לכתוב במקור העתיק.
האמנות ככלי להפצת עיקרי האמונה
במאות הראשונות, האמנות הנוצרית הקדומה התפתחה בהיחבא בגלל רדיפות והיא החלה לגבש את המוטיבים והנושאים בצורה הדרגתית. האמנות הייתה הדרך למשוך את הקהל לשורותיה, היא הציגה על הקירות יצירות שכללו: סיפורים, משלים ואלגוריות, כדי לחנך, ללמד ולהבהיר לקהל את עיקרי האמונה הנוצרית.